במקרים רבים מידי, פרידתם של בני הזוג מביאה לכך שההורה שאינו משמורן, מסיבות השמורות עימו, "מתגרש גם מהילדים". משרדנו מתנגד נחרצות לגישה זו הפוגעת בקטינים אשר נשללת מהם הזכות הטבעית לגדול עם הורה ביולוגי.
מה ההבדל בין הורה משמורן לאפוטרופוס? האם העובדה שהאם קיבלה את המשמורת על הקטינים מבטל את אפוטרופסות האב על הקטינים ?
התשובה היא לא! ההורים הם האפוטרופוסים הטבעיים של בנם ילדיהם עד להגיעם לגיל 18. זוהי זכותם הטבעית הן של ההורה והן של הקטין והיא אף מעוגנת בסעיף 14 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב- 1962 (להלן :"חוק האפוטרופוסות").
לעומת זאת הורה משמורן הינו הורה אשר קיבלת את "החזקה" על הילד הקטין, קרי, מרבית הזמן הקטין ישהה בחזקתו. סוג משמורת זו מתייחסת למקום מגוריו הפיזיים והסדרי השהות הקבועים בין הקטין להורה שאינו משמורן.
סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות- מכונה חזקת הגיל הרך, חזקה שאומרת שעד גיל 6 הילד בסמכות האם, אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת, כאשר טובת הילד זהו עקרון מרכזי, עקרון על המנחה את ביהמ"ש בכל דיון משמורת. לכן אם הילד נמצא בחזקת האם זה לא שולל את זכות האב לאפוטרופסות, יחד עם זאת, כיום קיימת מגמה הולכת וגוברת הן בחקיקה והן בפסיקה להביא לביטולה של חזקת הגיל הרך או לכל הפחות לצמצם אותה לקטין עד גיל שנתיים בלבד.
מהן הפעולות שנדרשות בהן הסמכת שני האפוטרופוסים?
כאמור לעיל, הואיל והגדרת ההורה האחד כמשמורן אינה שוללת את היותו של ההורה האחר אפוטרופוס, הדבר למעשה מקנה לכל אחד מההורים ובאופן שווה, סמכות להחליט בעניינים מהותיים הנוגעים לילדיו. דוגמה להחלטות אלו ניתן למצוא בבקשה להוצאת דרכון לקטין, שינוי שמו של הקטין, שינוי אופי מוסד הלימודים, ביצוע טיפולים רפואיים חריגים וכיוצ"ב.
החלטות עקרוניות ומהותיות שכאלו צריכות להיעשות בידיעת ובהסכמת שני ההורים, והיעדר הסכמה יוכלו ההורים לפנות לבית המשפט שיבחן את טובת הקטין ויכריע לפיה.
האם ניתן לשלול אפוטרופסות מהורה, ומה התנאים לכך?
בחזרה לדוגמה שניתנה בראשיתו של המאמר, לא פעם אנו נתקלים במשרדנו בסיפור המקרה הבא :
האם התגרשה מבעלה לפני מספר שנים, הגרוש המשיך בחייו וניתק כל קשר איתה ועם הקטינים, אך למרות זאת היא נדרשת לאישורו בהרבה מאוד צמתים בחייהם של הקטינים, למשל לצורך הוצאת דרכון לפני טיסה לחו"ל לטיול בר מצווה…
יוצא איפוא שהאם המגדלת את הקטינים לבדה הופכת תלויה בגחמותיו של הגרוש, שאינו מכיר בקטינים ועל כן, בכדי להפסיק תלות זו מבקשת היא לשלול את אפוטרופסותו של הגרוש :
ביהמ"ש ישלול את אפוטרופסות של הורה על בנו הקטין במקרים חריגים וקיצוניים בלבד וזאת מכוח שני חוקים עיקריים:
1. חוק הנוער (טיפול והשגחה)- במקרה שבו הקטין מוכרז כקטין נזקק והאפוטרופוס החוקי אינו דואג ו/או אינו מסוגל לדאוג לצרכיו. במקרים אלה יועבר הקטין לפיקוחו של ההורה השני (ככל ומדובר בהורים גרושים) או לרשויות הסעד והרווחה והאפוטרופסות של ההורה הנוכחי תישלל.
2.חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות – מסמיך את ביהמ"ש לענייני משפחה לבצע כל פעולה שנועדה לשמירה על ענינו של הקטין. מכוח סמכות זו, ביהמ"ש בית המשפט יכול לשלול אפוטרופסות ובמקרים חמורים פחות יוכל בית המשפט להגביל את האפוטרופסות במקום לבטלה.
ס' 27 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מגדיר באילו מקרים נוכל להכריז על אפוטרופוס בלעדי (שלילת אפוטרופסות מהורה יחיד או משני ההורים יחד) , כאשר זהו צעד קיצוני וחריג ולשם כך יש צורך בנסיבות הקיצוניות הבאות: 1. אלימות או התעללות כלפי ילדים, 2. אי שפיות של ההורה,
3. מצב בריאותו של הקטין.
האם ויתור על אפוטרופסות או שלילת אפוטרופסות מביא לביטול החיוב במזונות?
סעיף 32 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, שמירת דינים קובע: "שהוראות פרק זה אינן גורעות מחובת ההורים לתשלום מזונות לילדיהם", במקרה של שלילת אפוטרופסות, ההורה ימשיך לחוב במזונות.
למידע נוסף ניתן לקרוא את פסק דינו של כב׳ הש׳ אסף זגורי בתמ״ש 53687-07-13 אשר מנתח בהרחבה את היסודות המשפטיים בסוגייה יחודית זו.
